איבוד שליטה ככלי ליצירת מציאות – אביטל אהרוני

כל עוד אנחנו בשליטה, אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים לעשות. על זה אנחנו שולטים, על זה יש לנו יכולת לפקח ולדעת מה יהיו התוצאות. אנחנו נושאים בפרדיגמה שאומרת שמי שמוביל, צריך לדעת לאן הוא מוביל, צריך להיות אחראי, לא להוביל את האנשים למקומות מסוכנים או מפחידים, הוא צריך להתנהג בשיקול דעת ובמחשבה תחילה.

עם דרך חשיבה זו, תמיד נגיע לאן שכבר הגענו. את הדרך הזו אנחנו מכירות, לשם אנחנו יודעות להגיע ולשם הגענו עד כה.

כדי ליצור את המציאות שלי, עלי להציב מטרות כה רחוקות וכה נועזות שלא אוכל לעולם להגיע אליהן בדרכים הקודמות והמוכרות לי. כדי להנהיג באמת למקום שיש בו מציאות חדשה, גם אנחנו, המנהיגים, צריכים להעז לאבד שליטה, להתמסר ולהרשות לעצמנו להמצא במקומות שמטלטלים אותנו, שמערפלים את הבטחון שלנו, שבהם אף פעם לא היינו ואם נהיה כל הזמן בשליטה, גם אף פעם לא נהיה.

המקומות האלה הם אותם מקומות שבהם אנחנו פועלים ללא ידיעה מה הולך לקרות, אנחנו לא שולטים במצב כי אנחנו מנסים להגיע למחוזות שאליהם מעולם לא הגענו. אנחנו צריכים להשתמש בטכניקות חדשות, ליצור קשר עם אנשים חדשים, להפעיל כישורים שמעולם לא הפעלנו. זה מקום מפחיד כי אנחנו לא יודעים איך לפעול בו. האופציה העומדת לרשותנו, גם במקומות המפחידים והמאיימים, גם במקומות העצובים והקשים, היא ההתמסרות. אנחנו לא יודעים להתמסר. אנחנו מפחדים להתמסר. מיד אנחנו מגייסים הגנות הטוענות שאנחנו לא 'חסידים שוטים', 'אנחנו לא הולכים על עיוור אחרי אף אחד', ' לנו לא יעשו שטיפת מוח ' ועוד...

אלה הן פרדיגמות שמפריעות לנו לחשוב נכון ולהגות את המציאות שלנו. הם מפריעות לנו להעיז להתמסר לערפול, מתוך ידיעה וביטחון שרק מהמקום המעורפל הזה, שבו רועדות הפרדיגמות וכל מבני החשיבה מתערפלים והמוסכמות מתרופפות, שם יכולים להיווצר הדברים החדשים.

אנחנו בוראים את המציאות שלנו בעזרת השפה. רק כשנקרא לדבר החדש בשם, נתחיל למשש את השם הזה ברגשותינו, במוחנו, בקשרינו עם אנשים אחרים, נרגיש את המרחב החדש שהוא יוצר, רק שם יתחיל להתאפשר החדש. תתחיל להתאפשר המציאות החדשה. המילים החדשות מאפשרות לנו לסמן את הסביבה והמציאות החדשה. היא תאפשר למחשבות חדשות שאף פעם לא חשבנו, להתחיל להתקיים עבורנו.

כדי להגות מציאות חדשה, חלומה, דמיונית, אנחנו צריכות מילים. אנחנו צריכות להעיז להגות מחשבות במילים עם תעוזה. כל מציאות שנעז להגות אותה, נוכל גם לנסות ולהתקדם לבריאתה.

את כל זה אי אפשר לעשות כשהמנגנונים ומבני החשיבה הקודמים שלי עובדים במרץ ומשתקים את היצירתיות המחשבתית שלי כי הם לא נותנים לי להגות ולחלום. הם כל הזמן חוסמים ואומרים לי מה הגיוני ומה לא הגיוני. במקום הזה לא יכולה להברא מציאות חדשה. כדי שתברא מציאות חדשה עלינו להרשות למנגנונים החוסמים האלה לנוח, להתרופף, לאגו שלנו לנוח. שם, במקום של אי הידיעה, של אי השליטה, של הוויתור על החזקת כל החוטים קשורים אלי, שם יכולה להתחיל להיווצר המחשבה התעוזתית אשר תאפשר לי לחלום ולברוא את המציאות האמיתית שבה אני רוצה לחיות.