חוק המראות ואימון בסינרגיה

אביטל אהרוני

שני כללי ברזל שאנחנו מתאמנות בקבלתם, להכיר בהם, לפעול על פיהם – גם כשנדמה לנו שעכשיו זה ממש לא מה שאנחנו רוצות לעצמנו:

א.     חוק המראות. משמעות החוק הזה שכל מה שאני רואה בחוץ, יש בי בפנים. כשאני רואה כעס בחוץ, יש לי לחפש את הכעס שבתוכי. אני רואה מרירות בחוץ, יש לי לחפש ולראות את המרירות שבתוכי. אני רואה קנאה בחוץ, יש לי לחפש את הקנאה שבתוכי. ככל שאכיר יותר בעובדה שכל מה שבחוץ הוא מה שבפנים, יקל עלי להבין שאני יוצרת את המציאות שלי בכל רגע על ידי כך שאני מפענחת ומפרשת את האירועים בחוץ ממקום של עוצמה. מקום של עוצמה אומר שאני מביטה ורואה שכל דבר שאני מזהה בחוץ, אם לא היה קיים בתוכי, לא הייתי יכולה ומסוגלת לזהות אותו. אני יכולה להכיר ולזהות רק חומרים שקיימים בי ופועלים בתוכי ואני מכירה אותם מלפני ולפנים. בשביל מה זה טוב? כדי שאראה שאין בחוץ, שם, מחוצה לי שום דבר. כל מה שיש שם אלו הן הקרנות והחזרי מראות של מי שאני. כאילו כל העולם בחוץ הוא כדורי ענק תלויים על חוט ומסתובבים כל הזמן מכוסים במראות קטנות וכמו שהם מקרינים את אור השמש כל הזמן, כך הם מסתובבים ומראים לי בכל פעם חלקים אחרים של עצמי. ככל שאני מוכנה להתבונן בהם יותר, לראות את עצמי יותר, להבין שכל מה שאני רואה שם בחוץ זה רק אני בוריאציות שונות, כך אלמד יותר לעומק את השיעורים שיש לי ללמוד, אהיה מכוונת יותר אל הפנים העמוק של מי שאני ואפעל ממקומות נקיים. נקיים ממה? בעיקר מכל אותם רגשות שאנחנו מכנים אותם הרגשות ממשפחת הפחד. הקנאה והשנאה, הכעס והדאגה, החרדה והייאוש, כל אותם רגשות שאנחנו נוהגים לכנות שליליים. הם לא שליליים. זה פשוט מה שהם. ככל שנכיר בהם, ככל שנעיז להיות איתם ולא להתנגד להם, לא להחליף אותם, לא להלחם בהם אלא פשוט להכיר בהם ולראות כמה הם שולטים בחיים שלנו, (הדרך הנכונה לעשות את הסינכרון הזה), כך תפחת החזקה שלהם עלינו. התדירות שלהם תפחת וייווצרו יותר ויותר מצבים בהם נזהה בתוכנו רגשות נעלים ממשפחת האהבה שהם הרגשות של השמחה, ההתרגשות, התעלות הנפש, השלווה והרוגע. העיסוק ברגש, השאלה מה אני מרגישה עכשיו - בכל מצב – כדאי אפילו כל שעה, מאפשר לי להתחבר פנימה יותר ויותר בכל פעם. לזהות את הרגש, לא לעשות מזה דרמה, לא לנסות לפענח בכל פעם מה קרה לי, למה אני מרגישה כך, למה אני לא שמחה, למה אני פוחדת או עצובה, אלא פשוט לראות את זה, להכיר, להגיד "אה" ולהמשיך הלאה. ככל שנעשה את זה יותר, כך נלך ונתנקה, נלך ונזדכך ונכיר בתוכנו חלקים שלא הכרנו כמו גם, נפחית את הפחד שלנו מפני הפחד, הכאב והעצב.

חוק המראות בא להגיד לנו שאיפה שאנחנו רואות את הדברים האלה בחוץ ושואלות את עצמנו (גם אם אנחנו לא רואות את זה בכלל בתוכנו), מה אני מרגישה? גם אם אני מרגישה שזה קורה רק אצל הפרסונה שמולי – שווה לראות שזה גם אצלי. שזה קיים אצלי, אולי לא בסימטריה, אולי לא ברגע זה, אבל זה קיים. הפרסונה שבחוץ רק מדגישה, מראה ומסמנת לי את הקיים בתוכי.

ב.     ואז, החוק השני: חוק הסינרגיה. כל מה שקורה בחוץ בא להראות לי את עצמי ואת מה שקורה בתוכי כי אלה הן מראות שלי. כל האנשים שגורמים לי לכאב, כעס, צער ועצב הם מתנדבים שנכנסים אל תוך העולם שלי כדי להראות לי את עצמי ולאפשר לי ללמוד את עצמי ואת חלקי השונים והמגוונים דרכם. הם אלה שמסובבים את כדור המראות ומראים לי בכל פעם חלקים אחרים של מי שאני. אז מהי הסינרגיה? סינרגיה במשמעותה הבסיסית היא "סכום החלקים גדול מהשלם". כלומר – אם נחבר 2+2, נקבל הרבה יותר מ-4. ובכן מהו האימון בסינרגיה?

אימון בסינרגיה אומר שכל דבר שמופיע בחיים שלי, בין אם הוא נראה לי טוב או רע, בין אם הוא נראה לי מתאים לחיים שלי כרגע או לא, בין אם אני שמחה עליו או לא, כל דבר כזה בא ללמד אותי על עצמי. על ידי שלוש השאלות אני מאמנת את עצמי בלגדול באמצעות ההתרחשויות הללו אשר מופיעות בחיי. אני גדלה ועל ידי כך שאני גדלה אני מאפשרת גם לכל מי שסביבי לגדול איתי. עד כה הייתי רבה עם בן זוגי ומנסה להוכיח לו שאני צודקת (מה שלכולנו ברור שזה נכון – אני לפחות תמיד צודקת – סתם...) מה שהייתי יוצרת היה התבצרות בעמדות, תקיעות, נוקשות והמון המון כעס ופחד. כמובן שתמיד נראה לי שזה קורה רק אצלו ולא אצלי. היום, אני מתבוננת מה מרגישה, רואה את הכעס, רואה את התקיעות, רואה את הנוקשות, אם רואה אותם אצלו, משמע שהם קיימים גם אצלי. מכירה בזה, מזהה את זה, מזהה את הצורך של האגו שלי להיות צודקת, להיות זאת שאומרת וזאת שעל פיה ישקו הדברים. מכירה בזה, לא משנה, לא נלחמת, לא אומרת את השיעור הזה אני לא בוחרת לעצמי אלא רואה, מקבלת ומכירה בכך ושוהה עם זה. במקום הזה נוצרת הגדילה שלי, המחילה הפנימית שלי לעצמי ושלו לעצמו. שם, במקום שאני מקבלת את עצמי ומוחלת לחלקים השונים המתגלים בפני, שם, במקום הזה, גם הוא יכול למחול לעצמו ולגדול אל מקום חדש. כמו שהוא מראה שלי, גם אני מראה שלו. אם במראה שאני שמה לו הוא רואה מחילה, קבלה ושקט פנימי, הוא מסוגל למצוא אותם גם בתוכו וליצור שם דבר חדש לעצמו ולי. גם אם רק אני עושה את העבודה – האנרגיה שפועלת ועובדת בינינו עושה חלק גדול מן העבודה של הגדילה והקטנת הפחד.

מכאן – התלמידים שלנו הם לא במקרה התלמידים שלנו, הם באים ללמד אותנו על עצמנו, הילדים ובני הזוג שלנו באים ללמד אותנו על עצמנו וכך, כל דבר שמופיע בחיינו.

ג.       העבודה שלנו ביחד תעסוק בשני מישורים:

1.     אימון בסינרגיה. לראות איך כל דבר שמופיע בחיים שלנו בא ללמד אותנו עוד פרק חשוב על עצמנו. גם כשנדמה לנו שכבר למדנו הכל ואין שום חדש תחת השמש.

2.     אימון ביצירת מציאות חדשה – מהו הדבר שהייתי רוצה להביא אל החיים שלי, אם הייתי יודעת כיצד.