נכנסנו...אביטל הוליכה אותנו אל חדר האדמה מצאנו את עצמנו בחדר גדול, מוקף בספות בסגנון בדואי/מרוקאי, התקרה מונמכת על ידי יריעות בדים התלויות מן התקרה ונותנות תחושה של אוהל בדואי. הקירות מכוסים באדמת חרסית, מחוספסת והחדר חשוך ומואר במנורות קרמיקה תלויות על הקירות ונותנות תחושה של אור נרות בתוך מערה. ראינו סרט על המקום לפני הקמתו. כשיצאנו אל התערוכה, הוכיתי בתחושה עזה של ריח וחומריות האדמה שהקיפה אותי. מיצבים גדולים של אדמה ובהם חצי שקועות, חצי קבורות או חצי נולדות - נשים מפוסלות מקרמיקה, שבורות, מאוחות או חצי שלמות, משולבות עם ענפים, קוצים, ברזלים ואבנים. תחושה של רצון לחזור ולהרגיש את המהות הנשית בהיבט העמוק והראשוני ביותר שלה, נשים כמו אדמה, כמו חיים, כמו נביעה.
בתערוכה משולבים שירים שכותבת אביטל על אימהות ואהבה ואבדן וכאב.
על הקירות תלויה תערוכת צילומים מרהיבים של הצלם אריה ברלב ממדרשת בן גוריון אשר נראה כאילו המדבר הוא אימו והוא בנה השט במרחבי גופה האינסופיים.
חוויה חד פעמית, ראשונית, חומרית ומרגשת ביותר מומלץ מכל הלב.

לאביטל ואלון זוג משמים
תודה רבה על הביקור בצל סדנתכם המקסימה . כאומן לאומנים התעשרתי ונהננו מאוד מאחלים הצלחה במעשה ידיכם
יפה ואייל

אתר יפה, מרתק, מזמין לגלוש בו עוד ועוד. מבטיחה לחזור אליו כי המאמרים מאוד מעניינים. וכתובים ברור וידידותי לקורא.